קר או חם

לילה אחד, הבן שלי הציע לאסוף את המשחקים. אמרתי לו שכבר מאוחר ואם הוא עייף אז לא צריך. הוא אמר – אני רוצה בכל זאת לאסוף, ואז הוסיף- אבל אמא, זה לא בגלל שאני רוצה שיהיה לי מצווה, אלא כי אני באמת אוהב אותך ורוצה לשמח אותך.

המשפט הזה הוא בעיניי הצלחה בחינוך… ולמה?

בילדות, חינכו אותנו לקיים מצוות. שמענו די הרבה פעמים 'תעשה כך וכך כי זו מצווה'. המצווה הייתה הנימוק הסופי, ואולי יש בזה היגיון – אם רוצים לחנך ילד לקיום מצוות, ויוצאים מנקודת הנחה שעדיין אין לו בשלות שכלית ונפשית כדי להבין רעיונות פילוסופיים של טעמי התורה והמצוות, הדרך הפשוטה להביא אותו לקיום היא לדבר איתו במושגים של שכר מצווה.

הבעיה בעיניי היא כשהדרך הזו לא נשארת בחינוך הילדים, אלא מלווה אנשים לאורך כל חייהם. יצא לי לשמוע משפטים כמו "לגדל ילדים זו מצווה גדולה, כל פעם שקשה לך תזכרי שאת מגדלת את גדולי הדור הבא", או "אם את לא מרוצה מהעבודה, תזכרי שאת עושה מצווה גדולה של החזקת בעל תלמיד חכם וחסד לילדים", ואפילו -"תשקיעי בזוגיות, זו מצווה חשובה".

אני חייבת לציין שהמשפטים האלה נאמרו מתוך תמימות ואמונה ולא מתוך ניסיון מניפולטיבי לשכנע, אבל הם עדיין בעייתיים.

התורה היא תורת חיים. היא מערבת בתוכה מצוות שקשורות לחיי היום יום כמו פריה ורביה, כיבוד הורים, מתן צדקה לעניים, וגם מצוות סמליות כמו תפילין, מצה, שילוח הקן.

אני מאמינה שהסיבה לעירוב הזה, היא כי התורה נועדה להעניק לנו מבט עמוק על החיים, לגרום לנו לא להישאר על פני השטח אלא לפרוש כנף, להעמיק חקור, בכל מישורי החיים- הן במציאות הפשוטה, היומיומית, והן ברבדים המורכבים יותר של החיים, שלא בהכרח באים לידי ביטוי בחיי מעשה פשוטים.

האנטיתזה של זה- היא ניתוק בין התורה לבין החיים, שגורם לכך שאנשים מפתחים לעצמם מערכת מנותקת של חיי תורה, שם הם מתפלפלים בלהט על קוצו של יוד הלכתי, ומצד שני חיי המעשה שלהם נותרים מיותמים על הקרקע הראשונית, בלי צמיחה והתפתחות של חיי הרגש והנפש, של מערכות היחסים, של תמונת העולם. שם הם נשארים ברמה נמוכה, בלי שהתורה תחייה ותעשיר את חייהם.

אבל יש עוד אנטיתזה, שאותה הגדרתי לי לאחרונה. והיא נחלתם של אנשים שכנראה מרגישים בעייתיות בניתוק בין התורה לבין החיים, הם חשים קונפליקט בין מימוש עצמי לבין העבודה שהם עובדים בה, בין הזוגיות שהם חלמו עליה לבין הזוגיות שהם חיים בה, בין החלומות הגדולים שהיו להם לבין סדר היום השגרתי, והתשובה שלהם לפער הזה היא לסחוב את חיי המעשה אל המערכת הגבוהה. ומשם נולדים משפטים כמו אלו שציטטתי קודם. השאיפות שלך לא מתגשמות- אבל אתה מקיים מצווה, אתה לא מרוצה מהעבודה- אבל את מקיימת מצווה.

אני מאמינה שהעומק טמון בכל המצוות, בין אם שכליות ובין אם שמעיות, ונכון שכתוב "אל יאמר אדם אי אפשי באכילת חזיר", אבל לא במקרה הדוגמא היא של אכילת חזיר, הרי ברור שלא היה נכתב "אל יאמר אדם אי אפשי בכיבוד הורים", להפוך את החלק המובן, הטבעי שבתורה לאקסיומות כמו החלק המרומז, הסמלי – זה בעיניי הרס כפול, גם של החיים וגם של התורה.

של החיים- כי בדיוק כמו בשיטת הניתוק. החיים עצמם לא מתרוממים. הם נשארים עם כל הכאב הבלתי פתור, עם הפוטנציאל הלא ממומש, וגרוע מזה – האדם בונה לעצמו חומת הגנה מפני הרגשות האלה כי הם לא תואמים את קיום המצווה, והם נשארים בתוכו, כאובים ובלתי נראים.

ושל התורה – כי השיטה הזו הופכת את התורה ללא אנושית, היא בעצם מעקרת את רוב הרבדים – הרציונליות, הפילוסופיה, הרגש והנפש, ומקדשת את הרובד המעשי של הקיום. כי היא מכתיבה רגש אחד בסיסי- שמחה על כך שמקיימים מצווה. שמחה בקיום מצווה היא דבר ענק, כשהיא מתחוללת בד בבד עם הממשק בין התורה לבין הנפש, כשהמצווה היא ביטוי להבנה וקשר פנימי. אבל כשהיא שמחה מוכתבת מראש היא שמחה חלולה וריקה.

לכן, כשהילד שלי בן השש, אומר לי כשהוא עוזר לי – 'אני אוהב אותך' ולא 'אני עושה מצווה', זו המתנה הכי יפה שהוא יכול להעניק לי.

2 תגובות בנושא “קר או חם

  1. מרגש אותי מה שכתבת. כל כך מתחברת. אולי זה פער בין תפיסת הדורות? פעם גם בעולם הכללי הגישה היתה "תגיד תודה שלא מתת מדלקת ראות, שיש פרוסת לחם על השולחן" אולי הפער הזה בולט במיוחד בימינו, על רקע שינויי הזמן. כאשר מצד אחד העולם הגיע למקום אחר, של חיפוש אמת וחיבור פנימי והבנה ובחירה, ומאידך עדיין מרחפות בחלל תפיסות שהיו מיינסטרים ועבדו בשעתו (כי זו היתה התפיסה האנושית דאז) וממש לא עובדות היום. ובטעות, כמו שאת אומרת, מקודשות בשם הדת.

    אהבתי

  2. הגדרת מדויק, וזה מאד מתחבר לי למה שהגבת גם על הפוסט הקודם,
    ההתאמה צריכה להיות גם בהתאמה לזמן וגם בהתאמה לנפש,
    ונראה לי שאת כמזהה וקשובה למגמות ולשינויים – פשוט אלופה בלהגדיר ולהמשיג את ההתאמות שאנחנו כל כך זקוקים להן…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s